אילה בלוקה / עובדת platformax

יוכי, את עדיין כאן איתנו.

יוכי, קשה לכתוב עליך בלשון עבר,  . את לא היית 'בוסית' במובן הרגיל של המילה -היית פשוט הלב של כל הדבר הזה.

לימדת אותי מה זה באמת להאמין בעצמך. לא פעם עמדתי מול משימה שנראתה גדולה עלי, ואת, בשלווה האופיינית לך, פשוט אמרת: 'קטן עליך, את אלופה'. והאמנתי לך. כי כשאת האמנת במישהי, לא הייתה לה ברירה אלא להאמין בעצמה גם. שחררת לנו את המושכות, נתת לנו לעוף, ותמיד היית שם למטה כדי לוודא שאנחנו נוחתות בטוח.

אני זוכרת כשאמרת לי: את תהיי מנהלת לקוחות, זה קטן עליך… הייתי בהלם מהדרך שבה הרמת לי וקידמת אותי. אני חייבת לך הכרת הטוב אישית על כל השנים הרבות שלנו יחד. גם כשעשיתי הפסקות לעבודות אחרות, תמיד חזרתי אלייך, כי לא היה תחליף לחממה הזה.

היה בך משהו כל כך לא מתנשא, שיתפת אותנו בהכל ולא שמרת דבר לעצמך. הכנסת אותנו לסודות המקצוע, ללבטים שמאחורי הקלעים של העסק, לשיחות ולשיקולים – כאילו מעולם לא היינו רק עובדות תחתייך, אלא שותפות לדרך.

אומרים שבוסית היא מישהי שנותנת לך עבודה, אבל את היית זו שנתנה לי כוח. מעבר לכל הפרויקטים, הקמפיינים והלחצים, היית קודם כל חברה. כזאת שאפשר להניח אצלה את הלב, לספר הכול, ולדעת שתמיד יהיה שם מקום קשוב ובטוח.

אני זוכרת יום אחד, בתקופה שהיה לי לא פשוט עם אחד הילדים. הרגשתי קצת אבודה וקצת נכשלת, ושיתפתי אותך בקושי הזה. הקשבת לי עם המון הכלה והבנה. למחרת, בישיבת הצוות השבועית, כשהתחלנו כרגיל בפטפוטים ובצחוקים שכל כך אפיינו את המפגשים איתך, פתאום הכנת כזה בין השאר "תדעו לכם, אילה היא אמא שווה!".

אולי לאחרות זה היה נשמע כמו עוד מחמאה ספונטנית שלך, אבל לי זה עשה כל כך טוב. זה הרים אותי. הבנת בדיוק כמה המילים האלו היו חסרות לי אז, וזה נתן לי כוח. ידעת לקרוא אותנו מעבר למסך של הזום. היחס החם והישיר שלך, 

אם אני חושבת על משהו ייחודי אצלך – היכולת להרים כל אדם ולהראות לו את היופי שבו זה היה הקסם האמיתי שלך.

אני נזכרת ברגעים הקטנים: איך ידעת תמיד להגיד את המילה הנכונה בדיוק כשנראה שהכול קורס. איך העיניים שלך תמיד חיפשו את הטוב ואת הצמיחה שלנו, כאילו היינו הבנות שלך ולא רק עובדות. לימדת אותנו מקצועיות דרך חיוך, ודיוק דרך סבלנות אינסופית שלא נגמרה אף פעם.

עוד משהו קטן למדת אותנו ערכים אמיתיים מהם, מה שווה קריירה לעומת ערכים. לדוגמא, פעם פנה אלייך לקוח שהיה שווה המון מבחינה פיננסית, ואני יודעת מה היה מצב העסק אז וכמה היה משמעותי לך כאלה לקוחות אז.. אבל הוא נגד ערכים תורניים אמיתיים שלך ושל הצוות, ואפילו אם היה את אלו שיגידו שזה מותר הלכתי ואין בעיה, תמיד שידרת שפרנסה היא משמים ובדרך הכי אמיתית והשתדלות הכי נכונה זה יגיע. ידעת להגיד את הלא גם במקום הקשה ההוא. 

יוכי, השארת לנו חלל ריק אבל מלא. אני עדין אותך. שומעת את הצחוק, את הפרגון, ואת האמת הפשוטה שלך.

תודה שהיית החברה שרואה הכול, המנטורית שמאמינה תמיד, והאישה שלימדה אותי שמילים טובות יכולות לשנות חיים. את חסרה לי כל כך, אבל המילים שלך ממשיכות להדהד בי ולתת לי כוחות בכל יום מחדש.

מירי קולפ / עובדת platformax

מה זה בוסית בשבילך?

בוסית בשבילי זה
חברה. קולגה. מנטורית. סבתא.

זה יוכי בשבילי.

יוכי היתה חברה אמיתית.
הכל היה בגובה העיניים
כל פגישה שבועית בזום
היתה נותנת לנו בוסט של אנרגיה.
היא היתה מתאפרת איתנו בפגישה
לוקחת אותנו למטבח להקציף לה חלב לקפה:)
הכל כזה לא מתנשא
כזה ישיר וכייפי

יוכי היתה קולגה. 
לא הרגשנו בהבדלי מעמדות
אנחנו הרבה יותר אלופות ומבינות ממנה
היא עוד מעידן הקורל….

להרבה מהלקוחות היא היתה מציגה אותנו
זאת המעצבת האלופה, זאת המנהלת התותחית
ואני? המנקה בשירותים:)

גם עם הלקוחות היא היתה כ"כ ישירה,
ובגובה העיניים.
היה חשוב לה ההצלחה והפריחה של כל אחד.
ואם אתן מחפשות את סוד ההצלחה שלה בעסק-
זה בדיוק זה.
הלקוחות היו שרופים עליה
כשהיא נפטרה, והודענו ללקוחות שכבר שנתיים ושלוש לא תקשרו איתה
הם היו המומים וכאובים ברמות לא נתפסות.

יוכי היתה מנטורית לכל דבר.
אין להשוות איך שנכנסתי פה למשרד
לאיך שאני עכשיו
והכל בכל כך הרבה סבלנות
ותמיד עם חיוך מאוזן לאוזן.

היא קדמה אותי במה שרציתי להתקדם.
אני התחברתי לעבודה בUI UX,
אז היא השיגה לי לקוחות שרוצים מערכות
וכנ"ל לאחרות.

יוכי היתה סומכת עלינו ב100 אחוז.
משחררת סמכויות לגמרי
יש לקוחות שהיא אפילו לא ידעה מה קורה איתם
והאחריות הזאת
וההרגשה שסומכים עליך
זה מה שהוציא מכולנו את המיטב.

יוכי היתה סבתא אמיתית.
אבל מהסוג המרוקאי
היא תמיד שפעה מחמאות
ואפילו את ההערות
היא היתה מצפה במחמאות לפני, אחרי, באמצע
שהיה צריך ממש לאתר אותן….

גם הנתינה שלה היתה סבתאית
אנחנו עובדות מהבית
והיא היתה מושכת אותנו ממרבצינו לעיתים קרובות
מוציאה לבתי מלון, מסעדות,
מאביסה את כולנו בכל טוב הארץ
בלי להתחשבן,
בהרגשה שזה ברור, וחלק מהעבודה….

גם המתנות שלה היו תמיד עם חשיבה ולב
כשילדתי היא ירדה במו רגליה לפיקאבו
בחרה לי בייגרו יוקרתי ומוצץ ביבס, סט כמובן,
ושלחה לי באהבה.
מתנות חג אף פעם לא היו סתם שובר
תמיד נתנה לנו  לבחור, להחליט
אפילו שכבר היתה חולה,
עכשיו, לפני פסח
שלחה שיעשו לנו סקר איזה מתנה אנחנו רוצות….

תכלס
בוסית בשבילי זה השראה
לאיזה אמא, חברה, אישה, קולגה להיות.

סורי על הכתיבה הבינונית…
אם יוכי היתה פה הייתי נותנת לה לזרות עליה מהאבקת קסמים שלה
אבל היא לא  🙁

גיטי פורייס / עובדת ובת משפחה

בשבת האחרונה, שבועיים אחרי הפטירה, כשביקרתי בבית של דודה יוכי, מצאתי את עצמי מול הילד הקטן שלה, בסך הכל בן שלוש. הוא הסתכל עליי ואמר בפשטות: "בטח מאמי עצובה עכשיו".

כששאלתי אותו למה הוא חושב ככה, הוא ענה לי תשובה שרק ילד שגדל עם כל כך הרבה ביטחון באהבה יכול לענות: "כי היא בטח מתגעגעת אליי מאוד!".

המשכתי ושאלתי אותו: "ואם מאמי הייתה פוגשת אותך עכשיו, מה היא הייתה אומרת לך?". החיוך שלו נפרש על כל הפנים כשהוא ענה: "היא הייתה אומרת שאני מותק, והיא מאוד מאוד שמחה שאני הבן שלה".

ברגע הזה הבנתי מה יוכי השאירה אחריה. היא לא רק השאירה יתומים, וחור ענק בלב, היא השאירה ילדים עם חוסן . יוכי הייתה דמות של לב רחב וקלילות יוצאת דופן, אישה שהכניסה את אבא שלה האלמן לביתה ודאגה לכל אדם ברגישות רבה. אבל המתנה הכי גדולה שלה הייתה האהבה לחיים שהיא נטעה בילדים שלה.

זה בלתי נתפס לראות איך ברגעים כאלו, הם לא רק שורדים את האובדן, אלא באמת מצליחים לאהוב את החיים. הם לקחו ממנה את היכולת לראות את הטוב, את הציניות הבריאה ואת הידיעה המוחלטת שהם אהובים.

יוכי לימדה אותי לא לקחת את המשפחה כמובן מאליו. לחיות בתודעה שהחיים הם מתנה שיש לנצור, ושלאהוב זה לא פועל אלא מעשה יומיומי. המסר שלה מהדהד דרך הילדים שלה, תאהבו את החיים, תחבקו את היקרים לכם, ואל תחכו לרגע מיוחד כדי להגיד למישהו שהוא "מותק" ושאתם שמחים שהוא בחיים שלכם.

אנחנו נמשיך להתגעגע לחיוך ולאור שלך, אבל כשאני מסתכלת על הילדים שלך, אני יודעת שהחלק הכי טוב בך נשאר כאן איתנו. אהבת החיים שלך ממשיכה לפעום דרכם.