שלום לכולם ונחיתה נעימה לשגרה.

רק עכשיו סיימנו את המולת החגים, ואני בטוח שממש לא בא לכם לקרוא כרגע מאמר מקצועי על 'עשרת הכללים לכתיבת קופי מוצלח'
או 'עשה ולא תעשה לקופירייטר המתחיל בעידן ה-Ai'.

למען האמת, גם לי לא ממש בא לכתוב אחד כזה.
במקום זה, אני רוצה לספר לכם על הקופירייטר הראשון שפגשתי.

הקופי שלו מעולם לא פורסם בעיתון.
הוא לא עוצב בגרפיקה מיוחדת, ולא הופיע בקמפיין של משרד פרסום.
הוא נכתב בפונט הכי פשוט של וורד, על דף A4 לבן, ונתלה על קירות עם דבק סלוטייפ.

הוא לא למד את זה בשום מקום. למען האמת, הוא בכלל לא ידע שהוא קופירייטר.
בסך הכול אדם מרתק, שכמו יהודי טוב, הפריעו לו כל מיני דברים והוא מצא דרך יצירתית להשמיע קול מחאה.

הפסקה קצרה ליצירת מתח, ונמשיך.

זה היה לפני 10 שנים, כשעוד הייתי אברך כולל בעיר התורה קרית ספר.
מדי פעם היה מגיע אברך אל לוח המודעות ותולה שם דף.
זעקו שמיים והזדעזעי ארץ זעקה כותרת מודגשת באותיות שחורות על דף לבן.
בליל שישי האחרון, באחת הישיבות החשובות בירושלים, בחור ישיבה הלך לישון ולא קם בבוקר.
מתחת, באותיות קטנות, נכתב הוא קם בצהריים.

אז עוד לא ידעתי שקוראים לזה קופי, אבל הדף הזה עצר אותי, העלה אצלי חיוך ואת המסר אני זוכר עד היום.
ברור לכם שזה לא נגמר פה,
להפך, המצב רק הלך והידרדר.

באותה תקופה פרצה לעולמנו סגולת 9 הדקות.
תשע דקות בשעה התשיעית ביום התשיעי בחודש התשיעי שבשנה התשיעית.
זו הייתה סגולה שכולם דיברו עליה.

באותו יום חגיגי, בית המדרש רחש תכונה רצינית,
אברכים הביטו כל רגע בשעון, מחכים לשעה המיוחלת,
ומתכוננים, כדי שחס וחלילה לא יפספסו אותה.

חברי הכולל שלי ואני, שלמדנו יחד באותה ישיבה והתחנכנו לא להאמין בסגולות, לא התייחסנו לדף שהיה תלוי בלוח המודעות.
רק כשחזרנו לסדר ב' (בשעה העשירית, בדקה השלושים ושתיים) וראינו קבוצת אברכים נזעמים, מנסים להוציא את הדף מבין חריצי הזכוכית של לוח המודעות, הסתקרנו לראות מה כתוב בו.

זה הדף שחיכה לנו:

הלכנו לבדוק, ומה גילינו? הגאון הזה שלח את כולם לקרוא את תוכחת אליהו הנביא:
עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם ה' הָאֱלֹקִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וכו'.
זו הייתה הדרך המיוחדת שלו להגיד 'חברים, הגזמתם עם המרדף אחרי סגולות'.

השיא היה, כשהפריע לו כל העיסוק המוגזם סביב מצוות הצניעות. עיסוק שלפעמים, באופן קצת פרדוקסלי,  גובל בעצמו בחוסר צניעות.
אז מה עושים כשמשהו מוגזם? מקצינים אותו עוד יותר!
וכך התמלאו רחובות קרית ספר במודעות על תחרות חדשה 'מלכת הצניעות'.
התחרות, כך נכתב, תתקיים בשיפוטם של רבני העיר, והזוכה בתואר הנכסף תזכה בפרס הגדול:
התמונה שלה תפורסם בכל העיתונים, כדי שכולן יוכלו ללמוד ממנה.

גאון.

כשאני חושב על זה היום, הוא עשה כמעט את כל מה שמלמדים בקורס קופירייטינג.

הוא זיהה נקודה כואבת.
מצא בה את האבסורד.
הקצין אותו.
ונתן לקהל להבין לבד את המסר.

בלי הסברים, בלי לפחד שהוא לא מספיק מובן ובלי לחפש ויז'ואל משלים. פשוט קופי טהור.

מה המסקנה שלי מכל זה? לא יודע.
אולי שקופי הוא קודם כל כישרון מולד, וגם בית הספר הכי טוב בעולם לא יכול להמציא אותו מאפס.
דבר אחד אני יודע, עברו בערך עשר שנים, ואני עדיין זוכר את המודעות שלו.

ובסוף, זה כל המקצוע.

______

איציק חורי קופירייטר ואיש קריאייטיב.
עוסק במיתוג, מסרים וקמפיינים,
ובעיקר בניסיון להפוך רעיונות טובים
למילים שאנשים זוכרים.