בואו נהיה רגע בחזית המדממת הזו,
יחסי לקוח פרסומאי
כשקורה שם פיצוץ מבוקר…

בואו נעצור רגע בנתיב החד סיטרי בו הלקוח תמיד רוצה שנעשה פרסה
ואנחנו עייפים
ורוצים לתת גז
והוא עדיין מתלבט וחושש
ומבקש להוסיף עוד פסיק
ואז למחוק אותו
ודי כבר עם הברקסים האלו,
אתה לא מבין לקוח שבעל המאה הוא לא בעל הדעה בפרסום?
ותפסיק כבר לדרוש מאתיים על כל מאה שאתה נותן.

בואו נעשה סווייץ קטן.
אולי נתחיל להתיחס ללקוחות שלנו כמו שהיינו רוצים שיתיחסו אלינו?
מתחת הקרחון הזה הענק, שדורש עוד סקיצה
יש 2/3 מתחת לפני השטח שרוצה כל כך להביע את עצמו בנוכחות מקסימלית
והוא ראוי לה מעצם היותו אדם שנברא בצלם,
וכשזה לא מרגיש לו זה, החרדה משתלטת  עליו ואז אוטומטית עלינו – הפרסומאים.

רגע ריקי, את לא באה לומר שנתחיל להשתבלל עם השגיונות של הלקוח כל הדרך עד אברבנאל!

ברור שלא.
אנחנו המנווטים ומעמידים במקום.

אבל רגע,
שימו לב למה שמתחת לבקשות המטרידות של הלקוח
מתחת העוד קריאיטיב, עוד הברקה, עוד ליטוש, עוד פיפס, עוד איקס
יש בקשה קטנה –

בבקשה פרסומאית, אל תתיחסי אלי כמו מספר.
אני יחודי ויש לי עסק שיכול לקבל ביטוי,
חשוב לי מאוד מאוד מאוד שהעסק יצליח
תסכימי לראות בבקשות שלי אותי כאדם ולא רק לקוח שדורש מודעה?

 זו לא ההברקה, זו הנוכחות
זה לא השינוי שיקרה במודעה,
זו העמדה הפנימית שאנחנו תופסים את הלקוח ורוצים להיות איתו במקום שמלחיץ אותו כל כך,
ולעזור לו להוציא את הבשורה שלו לאויר העולם.

נכון, שממש לא תמיד ההערה שלו היא לא מה שיעזור, וברור שאנחנו צריכים להעמיד על המקום,
כשהבקשות לא מקצועיות או מטריחות

הכל נכון.

השאלה מאיזו עמדה זה מגיע אצלנו.
איך אנחנו רואים אותו –
קשוח, טרחן, עסוק בעצמו ובמיצוי האישי של ממונו
או לקוח חרד על כספו, על מקומו, על הצלחתו.

ההערות האלו הם העוגן שלו לשרוד, להרגיש שהם עושים השתדלות מקסימלית,
הן צריכות ניתוב אסרטיבי ומבין,
לא קטילה ראש בראש.

תבינו, אל תתנגדו, תהיו איתם שם ומתוך ההבנה תחתרו יחד איתם למקום הטוב

כשהלקוח מבין שאנחנו במתרס שלו,
הופה, המנגנונים מותכים, כל ההגנות מתחילות להפשיר
וחוסר האמון עובד על חצי קלאץ ומטה,

אם אנחנו אסטרטגים, אז זו האסטרטגיה הכי טובה שיש לנפש.
ואומרים שעולם הפרסום משיק לעולם הפסיכולוגיה.
אסטרטגיות, קריאיטיב, אוטוריטה
עזבו מילים של בית מרקחת,
בואו נוריד רגע חלוק לבן ועקבים
ונסתכל על הלקוח ועל העסק כעל בנאדם שמגיעה לו התיחסות באשר הוא אדם,

לא משנה מה נגיש לו בסוף, משנה מאיזו עמדה נגיע,
יחסי תן קח של לקוח ונותן שירות, חוזה קשוח, ודד ליין של העברה בנקאית
או מתוך מקום שרוצה להיטיב ולממש פוטנציאל ויכולות ומשתכר מכך לפרנסתו,
אילו המיומנויות הרכות (סופט סקילס) שכל העולם החיצוני מדבר עליהן כמפתח להצלחה,

אי אפשר להבין איזה שינוי זה עושה,
לאילו עמדות יפות אפשר להגיע
איזו חלודה זה מנקה
איזה עולם יפה יהודי וטהור יורד אז על ענף הפרסום,
והשליחות הטובה שלנו – של צאו והתפרנסו זה מזה מתממשת בענק.

ואם כבר הורדנו מסכות ופרסונות
זה הזמן להסתכל לאמת בלבן של העיניים ולצפור צפירת הרגעה-
מה אתם עושים במקרה של נתיב חד סטרי מול לקוח?